רש"י על יומא נ׳ א:ב׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור יומא נ׳ א:ב׳
2 ״וְאֵת פַּר הַחַטָּאת וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת״, אָמַר רַב פָּפָּא: בְּעוֹר וּבָשָׂר וָפֶרֶשׁ דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי. כִּי פְּלִיגִי בְּדָם. מָר סָבַר: דָּם אִיקְּרִי פַּר, וּמָר סָבַר: דָּם לָא אִיקְּרִי פַּר.
פירוש רש"י על יומא נ׳ א:ב׳
2 ואת פר החטאת - קושיא הוא והכתיב ויקרא ט״ז:כ״ז ואת פר החטאת גבי יום הכפורים ולאחר מתן דמו משתעי קרא להוציאם לשריפה:
3 בעור ובשר ופרש - היכא דמשתעי קרא בגוף הפר שעורו ובשרו ופרשו כולן יחד כי התם כולי עלמא לא פליגי דמיקרי פר:
4 כי פליגי - לגבי ביאת פנים שאינו מכניס שם אלא הדם: